אנחנו עושים הרבה מאמץ בחיים על מנת לא להרגיש כאב. כאב הוא דרכו של הגוף לסמן לנו שמשהו אינו תקין, חולה או תקוע. כשאנחנו מסכימים לחוות את הכאב, אנחנו מביאים תשומת לב לצורכי הגוף ומאפשרים לו את המקום, הזמן והתנאים האופטימליים להחלים ולהיות במיטבו.
אנשים הסובלים מכאב כרוני או כאב חולף משקיעים כמות אדירה של אנרגיה ותשומת לב על מנת להימנע ולדחוק את התחושה הלא נעימה. ברגעים אלו, הגוף שלנו לא ”חווה כאב“, הגוף שלנו הוא כאב, בכל הווייתו.
כשאנו מנסים לא לחוות כאב, הגוף שלנו מתכווץ, הנשימה שלנו מצטמצמת לידי מינימום ואנו מושכים את תשומת ליבנו מהאזור הכואב. לפעמים אנחנו מאלחשים את הכאב על ידי שימוש בתרופות או על ידי צריכת בסמים. כל מה שיעזור לנו לעבור את היום (או הלילה). הניסיון להימנע מהכאב מצמצם את תשומת ליבנו לעולם ולמציאות וכמעט כל דבר שאנו חווים מתקשר או סובב סביב הכאב. מאוד קשה להתרכז בעבודה או להיות חברותיים במסיבה בזמן שכואב לנו. חוויה מתמשכת של כאב כרוני עלולה לדרדר אותנו לכדי דיכאון, עייפות או כבדות מתמשכת, חוסר יכולת להתרכז וכן הלאה. כשאנחנו כואבים, תשומת ליבנו נשאבת ומצומצמת לתחושות שיש לנו באותם רגעים בגוף. כשזה קורה, כל ההוויה שלנו עוברת סינון ואנו רואים את העולם דרך הכאב. לכן, ברגעים אלו, הגוף שלנו לא חווה כאב, הגוף שלנו הוא כאב בכל הווייתו.
כשאנו נמנעים מכאב בצורה אוטומטית (ללא תשומת לב), הגוף שלנו מתנתק ובכך מצטמצמת יכולותינו לחוות את המציאות כפי שהיא.
כשאנו נמנעים מכאב באופן אוטומטי לאורך זמן, אנו מתחילים להתנתק לא רק מהכאב ומתחושות שאנו מקטלגים כ“שליליים“ אלא גם מתחושות חיוביות כמו התרגשות, שמחה, הנאה, או כל תחושה אינטנסיבית אחרת, ובכך יוצרים חוויה מאוד מצומצמת, חד-מיימדית ושטוחה של המציאות. לצערנו הרב, אין לנו את היכולת להתנתק בצורה סלקטיבית. כשאנו מתנתקים מהרע אנו גם מתנתקים מהטוב. ככה זה. אישה שסובלת מכאבי ראש כרוניים למשל, תמשיך לנסות לדחוק את הכאב (ואת הפחד שהכאב יופיע שוב). סביר להניח שהיא תתקשה לחוות התרגשות או שמחה גדולה גם אם תתחיל מערכת יחסים חדשה ומבטיחה או עבודה מדהימה שתמיד חלמה עליה. עם הזמן, הגוף שלה יאבד את הרגישויות, האינטואיציות והאינסטינקטים הנדרשים לגוף על מנת להחלים ולהיות במיטבו.
כאב יכול להיות תוצאה של משהו שמסכן / פוגע בגוף, אך גם יכול להיות ניסיונו של הגוף לייצר זרימה לצורך החלמה וריפוי. כשאנחנו לא נמנעים מהכאב, אנחנו מאפשרים לגוף שלנו את המרחב, זמן ותנאים להחלמה.
אם אנו סובלים בגלל פציעה או מחלה, הכאב מהווה מנגנון להחלמה וריפוי. כאב הוא אמצעי להביא את תשומת ליבנו לצרכים של הגוף. רבים מאיתנו מנסים לדחוק את הכאב, להתעלם ממנו, להימנע ממנו, לאלחש אותו. אך אם נסכים להרגיש את הכאב ונאפשר לגופנו להתרחב ולחוות אותו במלואו, אם נפחית את המאמץ המיותר שאנו מייצרים, נפסיק לנסות להבין את הכאב או לחפש לו פתרונות; נוכל לתמוך בניסיונו של הגוף להחלים ולהיות במיטבו. אישה שסובלת מכאבי מחזור למשל, יכולה לנסות לחמוק מהכאב ולתפקד כהרגלה, בלי לעצור רגע את שיגרת יומה הקדחתני. מצד שני, היא יכולה לעצור רגע, לשים לב לתחושות בגוף ולתמוך בהן. מתוך תשומת הלב, היא תוכל לבחור לנוח (אם זה מה שהגוף צריך), היא יכולה לנשום ולעזוב את אזור הרגליים, הגב והבטן התחתונה וכך תאפשר את הזרימה טבעית של הגוף ללא התערבות או הפרעה. קליינטיות רבות שסבלו מכאבי מחזור, הצליחו לעצור את הכאבים החוזרים בכך שהניחו את ידיהן על הבטן התחתונה בזמן שהבטן התכווצה ונשמו תוך תשומת לב לכאב, בלי לנסות לפתור את הכאב, אלא רק ע“י כך שנתנו לו מקום.
גוף האדם האדם מסוגל ללמוד כיצד לא להגיב לכאב.
אנו מסוגלים ללמד את הגוף כיצד לא להגיב בצורה אוטומטית לכאב בכך שנלמד כיצד להתרחב, לנשום, ליצור שקט ורגיעה בזמן שאנו חווים כאב. אנחנו לרוב מכווצים את הגוף ומתנתקים על מנת להימנע מהכאב, אנחנו שואלים את עצמנו שאלות כמו- ”למה כואב לי?“; האם אצליח להתמודד עם הכאב?“; ”איך אני יכול לשלוט בו כדי שהוא לא יחמיר?“; ”מתי הוא יעצור?“; ”איך הוא יעצור?“; ”איך אצליח לתפקד כרגיל עם הכאב הזה?“. אנו יכולים ללמוד איך לאפשר כאב בכך שנשים לב לגוף שלנו, נעצור את תגובתנו האוטומטית, נלמד ונעצור את הדיאלוגים שאנחנו מנהלים עם עצמנו בראש, נייצר שקט ונאפשר לגוף שלנו להחלים ולהירפא.
עצירת התגובה האוטומטית לכאב עלולה להיות פעולה מלאה בפחד.
כשאנו מאפשרים לעצמנו לחוות ולהתרחב עם הכאב, אנו למעשה מאפשרים זרימה טבעית של ריפוי והחלמה בגוף. עצירת השליטה בכאב עלולה להיות מלווה בהרבה מאוד פחד- פחד מהלא נודע, פחד מסכנה לגוף שלנו, פחד מכך שאיננו יודעים כיצד לפתור את הכאב (וכן הלאה). יש לנו סיכוי גדול בהרבה להחלים ולעצור את הכאב, אם נסכים ונתמוך בזרימה של הכאב והפחד בגוף. הפחד עצמו אינו כואב, הוא אינטנסיבי (דופק מואץ, חושים מחודדים...). וכשנסכים ונעזוב שליטה, הסיכוי להחלמה וריפוי עולה פלאים.
מעוניינים להתנסות?
שירה זיו, מדריכה מוסמכת בשיטת גרינברג- 050-9020401 / zivshira@gmail.com