החופש לבקש סליחה ולסלוח

אלטון ג'ון שר ש"סליחה" היא המילה שהכי קשה לומר, ואני מסכימה איתו כל כך. אם זה כשאנחנו נתקלים במישהו בסופר בחוסר זהירות או שבטעות שפכנו קפה על הבר-מזל שעמד לידנו ואם זה כשאנחנו פוגעים במישהו אהוב, לא בכוונה להכאיב או לפגוע אלא מזה שהיינו ישירים מדי, כועסים מדי, חוששים מדי, לא נוכחים מספיק... בקשת סליחה היא לא תמיד דבר קל, אבל היא תמיד מביאה לשחרור. למה? כי הידיעה או ההרגשה שגרמנו עוול או פגענו במישהו, פשוט מכבידה. התחושה שיש משהו לא פתור יכולה להמשיך לרחף מעלינו ולגרום לנו להתעסק בה ובכך לשאוב לנו את תשומת הלב והאנרגיה. ברור למה זה לא דבר קל לעשות, הרי בקשת סליחה מחייבת לקיחת אחריות-

על משהו שעשינו,

אמרנו,

חשבנו,

על בגידה באמון,

על זה ששפטנו,

שכחנו,

טעינו...

גם אם לא היתה מאחורי זה כוונה רעה, תחושת אשמה היא לא דבר שנעים לסחוב.

כשאנחנו מבקשים סליחה, אנחנו משחררים את הדיאלוג הפנימי אצלנו בראש, שמופיע כמו גל, בא והולך, מתעצם ונחלש. ברגעים שאנחנו עסוקים במה ש"יושב עלינו", תשומת הלב שלנו בדיוק שם איתנו ואנחנו עלולים לפספס את מה שנמצא מולנו, במציאות, כאן ועכשיו. באותה מידה חשוב שנבקש סליחה גם מעצמנו-

על כך שאנחנו טועים,

אנושיים,

לא מושלמים

וסליחה אם שפטנו את עצמנו לחומרה,

ודיברנו ע/אל עצמנו בצורה לא יפה,

שלא היתה לנו סבלנות או מוטיבציה להצליח.

דרך וודאית לשאוב את תשומת הלב, היא דרך כיוון אשמה או כעס כלפי עצמנו. אז תנו לעצמכם מתנה לכבוד השנה החדשה, ובקשו מעצמכם סליחה ואז גם תסלחו לעצמכם, על הכל. זה לא אומר שאנחנו שוכחים או לא נאמנים לעצמנו. זה אומר שיש בנו חמלה לעצמנו ומשם תבוא החמלה לאחר. ככל שנוכל לסלוח לעצמנו, יהיה לנו קל יותר לסלוח לאחרים ולבקש את סליחתם. והסליחה מאפשרת לנו להפנות את תשומת הלב שלנו לאן שרק נרצה.

גמר חתימה טובה.