יש שירים ששומעים מליון פעם בלי להקשיב למילים. אז הבוקר השיר 'אור גדול' התנגן לו ברדיו ופתאום עצרתי והקשבתי. המילים של אמיר דדון נגעו אצלי במשהו שקשור לתהליך האישי שלי בעשר שנים האחרונות ולכל מיני הבטחות שנתתי לעצמי. אני רוצה ללמוד מכל חוויה טובה או קשה שאני עוברת ולהתייחס לדברים שקורים בחיים שלי כאל שיעור- מה אני יכולה ללמוד על עצמי, על ההתמודדות שלי, על הדברים שאני מאמינה? כי כשאני מסתכלת על החוויות שעברתי כל השנים, אני יכולה לראות איך הן הביאו אותי לאן שאני נמצאת היום, ובמבט לאחור, כשאני רואה על מה התגברתי ואיך צמחתי, זה נותן לי שקט ובטחון ו'אולי למדתי מזה משהו חשוב'. אני חושבת שרובנו הרגשנו לפעמים "לבד בתוך כל הטירוף". כשאנחנו ב"עין הסערה", הכל נראה כאותי ו'בסוף שזה נגמר, יש סיבה לכל דבר'. עצם ההתגברות על תקופה כזו, יכולה ללמד אותנו משהו על עצמנו. הרי רגעים טובים חולפים בדיוק כמו הרגעים הרעים, ולפעמים אנחנו מצליחים לקלוט את השיעור רק בדיעבד, כשהסערה שוכחת. לא משנה מתי, עצם זה שאני בוחנת ושמה לב מאפשר לי לעשות עוד צעד קדימה. ומה הוא אותו 'אור גדול' שבו 'לא צריך לשאול'? זה הכאן והעכשיו- ההווה שממנו הכל פתוח והכל יכול לקרות, התחושה בגוף, האינטואיציה, הבטחון והרצונות שפתוחים לעולם. כמו אנטנה או ספוג, מוכנים לקלוט הכל, ולסמוך שמה שלמדתי ברגעים הכי קשים והכי יפים, נתנו לי שורשים חזקים ואת הכלים להיות *אני*, בלי להתבזבז יותר על אמונות שכבר לא משרתות אותי יותר. 'לכל אחד יש את הדרך לעבור', לכולנו יש דרך אישית וייחודית. התהליך האישי שלנו אינו דומה לתהליך של אף אחד אחר. השיעורים שיש לי בחיים הם שלי והמטרה שלי בחיים היא ללמוד מהם ולהיות הכי 'אני' שרק אפשר- וזה אור גדול.
אור גדול / אמיר דדון
ואם היה לי קצת עצוב אולי למדתי מזה משהו חשוב כי בסוף כשזה נגמר יש סיבה לכל דבר
לבד בתוך כל הטירוף אני חושב איך שהזמן יכול לעוף אבל בסוף כשזה נגמר יש סיבה לכל דבר
אור גדול מאיר הכל ויותר כבר לא צריך לשאול אני בא ללמוד ממה שטוב ולחיות להתחיל הכל מהתחלה כמו לנשום בפעם הראשונה אני כאן אני לא מתבזבז יותר
ואם יכולתי רק לזכור לכל אחד יש את הדרך לעבור אבל בסוף כשזה נגמר יש תשובה לכל דבר